החלטה בתיק עמ"ת 9861-08-11

בפני ערר המדינה על החלטת כב' השופט ברגנר בת"פ 6421-07-11, בימ"ש השלום באשדוד, אשר הורה על שחרורו של המשיב ללא תנאים, משעברו 30 יום ולא התקיים מענה, כנדרש בסעיף 60 לחוק המעצרים.

הוגש ערר גם על ידי המשיב בטענה ש-30 הימים חלפו ביום 3.8.11 ולא 4.8.11 כקביעת בית המשפט. טענה ממנה חזר המשיב, לאור הערות בית המשפט.

העובדות  הרלוונטיות לעניינינו הן כדלקמן:

ביום 5.7.11 הוגש נגד המשיב כתב אישום ובקשה למעצר עד סיום ההליכים. ב"כ המשיב לא הסכימה לבצע מענה, באין מתורגמן לשפה הטיגרית והמענה נקבע ליום 27.7.11.

ביום 27.7.11 התייצבו המשיב וב"כ. מתורגמן לא התייצב למרות שזומן. על כן, קבע בית המשפט, כב' השופטת לביא, שלא ניתן להקריא למשיב את כתב האישום.

המשך הדיון נקבע ליום 4.8.11 שעה 09:30, תוך שבית המשפט מציין שבמידה וכתב האישום לא יוקרא למשיב במועד זה, יהיה צורך לשחררו ממעצר והורה למזכירות להבטיח התייצבותו של מתורגמן.

בדיון שהתקיים ביום 4.8.11 בשעה 09:30 לא התייצב מתורגמן. בית המשפט בהחלטתו קבע כי "מתורגמן כזה לא התייצב, השעה כעת 09:47 ולפי דברי המזכירות, מתורגמן כזה עתיד להתייצב, כך נמסר, בתוך מס' שעות. איני סבור כי יש להמתין מספר שעות למתורגמן שאולי יתייצב אולי לא. לאור האמור לעיל אני מורה על שחרורו של הנאשם מהמעצר".

לאחר החלטה זו עתרה התובעת לעיכוב ביצוע ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע עד היום בשעה 12:00, כאשר הוא אף מציין שעשה הפסקה בדיון על מנת שהצדדים ייערכו לטיעונים לעניין הסמכות לעכב ביצוע והחלטתו לעניין עיכוב הביצוע ניתנה בשעה 10:52.

מיד בסמוך לאחר הדיון בשעה 11:08 הגישה העוררת בקשה לבית המשפט לקיום מענה ועיון חוזר בהחלטתו. בשעה 11:41 קבע בית המשפט המענה לשעה 13:00 והורה על הבאתו של המשיב.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קבע בית המשפט כי תקופת 30 הימים טרם חלפה ומכיוון שכתב האישום הוגש ביום 5.7.11, היום האחרון הוא 4.8.11, אך יחד עם זאת סבר כי לא ניתן לקיים את ישיבת ההקראה משכבר הורה על שחרור המשיב, שכן למועד שנקבע, לשעה 09:30 לא ניתן לקיים הישיבה בשל אי התייצבות המתורגמן. בית המשפט מציין שלמרות שאולי "קל" היה לתקן את הפגם ולקיים את ישיבת ההקראה כיוון שהמשיב עדיין עצור ונמצא באולם וכך גם המתורגמן, אך לאור האמור בבש"פ 7287/02, לפיו היה צריך לזמן את המשיב וב"כ על פי הוראות סעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי לתקנה 20(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, ומשהדבר לא נעשה, השאיר החלטתו בעינה בדבר שחרור המשיב.

דין  הערר להתקבל.

סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי נאשם שלאחר הגשת כתב האישום היה נתון במעצר תקופה של 30 יום ומשפטו טרם החל, ישוחרר מהמעצר.

נכון שנפלו כשלים בביהמ"ש שעה שלא ניתן היה לקיים את ישיבות ההקראה, משהמתורגמן לשפה הטיגרית, אף כי הוזמן על ידי המזכירות לא טרח להתייצב, וככל שעלה בידי להתרשם אין זו גם הפעם הראשונה שכך קורה, אך עדיין  אין להטיל אשמה זו על כתפי התביעה.

לא התביעה היא זו שאחראית לזימון המתורגמן ולחובתו להתייצב. היה על מזכירות בית המשפט, לאור הכשלים שנפלו, אכן לבדוק, לברר ולהבטיח את התייצבתו של המתורגמן לשעה  שזומן. יחד עם זאת, משנמסר לבית המשפט שהמתורגמן יגיע כעבור כשעתיים, היה מקום להמתין להגעתו של המתורגמן.  הרי קורה לא אחת בבית המשפט, במיוחד בתורנות, שהתיק לא תמיד נשמע בשעה בה נקבע. 

כתב האישום שהוגש כנגד  המשיב מייחס לו עבירה של נסיון תקיפה על רקע ויכוח שנסוב על שימוש בנרגילה, שעה שהמשיב ניסה לתקוף את המתלונן כשבידו סכין מטבח וניסה לדקור אותו ואין לסכן את הציבור בגלל כשלים שנפלו באי הופעתו של המתורגמן לדיון.

גם קביעת בית משפט קמא שהמשיב ובא כוחו לא זומנו כדין, נפל בה פגם, דווקא לאור האמור בבש,פ 7287/08 אבו ראס קאמי נגד מדינת ישראל שם קבע כב' השופט מצא כי: "תכלית הוראותיהם של סעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי ושל תקנה 20א לתקנות סדר הדין הפלילי היא לקבוע מתכנות סדורה של משפט פלילי, המבטיחה זכויות דיוניות שונות לנאשמים" . זכויותיו הדיוניות של המשיב לא נפגעו. המשיב זומן באותו היום לישיבת הקראה וזאת מבעוד מועד. היה ברור לבא כוחו שזאת מטרת הישיבה. כך גם בהודעה המאוחרת יותר של אותו יום.

היה על בית המשפט לקיים את ההקראה, שעה שהמתורגמן לשפה הטיגרית "הועיל" בטובו להתייצב לדיון.

והערה לסיום, נטען שהתביעה נהגה בחוסר תום לב, שעה שניצלה את העובדה שניתן עיכוב ביצוע וביקשה לקיים דיון חוזר. איני סבורה שיש כאן התנהגות בחוסר תום לב, מכיון שהמתורגמן, כאמור, אינו נמצא בשליטת התביעה. נהפוך הוא, טוב היו עושים כל הצדדים לו היו מקיימים את ישיבת ההקראה וחוסכים את העררים שהוגשו כאן.

סוף דבר, אני מקבלת הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד לקיום ישיבת ההקראה שתתקיים בבית משפט השלום באשדוד ביום 7.8.11 שעה 13:00.